פסק-דין בתיק ת"ק 47646-10-10

1.         המדובר בתביעה מצערת על סך 20000 ש"ח בגין פגיעה קשה שנגרמה על-ידי הנתבעת לתובע ולבני משפחת אשתו ז"ל, אשר נפטרה בגיל 37. במרכז התביעה עומדת טענת התובע, כי הנתבעת הפרה חובה חקוקה בכך שלא הותירה את חלקת הקבר בסמיכות לקבר המנוחה פנויה למשך 90 יום. בנוסף, העלה התובע טענות פרטניות רבות כלפי עובד הנתבעת, מר צרפתי, בגין התנהלות פוגענית בחדר הטהרה ובמהלך טקס הקבורה.

2.         ייאמר כבר, כי אין מחלוקת של ממש לגבי השתלשלות העניינים הנוגעת לחלקת הקבר של המנוחה.

3.         התובע, בן 40, שכל את אשתו המנוחה, שהיתה בת 37 במותה ביום ט"ז תשרי (4.10.2009). בעת קבורתה, היה מקום פנוי מצד ימין למנוחה; 10 ימים לאחר מכן נקבר לצידה מצד ימין אדם שאין לו כל קשר עם התובע ו/או עם המנוחה (ראו תמונת המצבה ת/2). לטענת התובע, כשבוע וחצי לאחר פטירת אשתו, פנה למנהל הנתבעת, מר אלבוים, והתעניין באשר למחיר החלקה הצמודה לאשתו. מר אלבוים השיב לו, כי לא מוכרים קברים בצמידות, ורב היה כעסו כאשר נתגלה כי אדם אחר נקבר לימינה של אשתו המנוחה. לדעתו של התובע, התנהלות זו נבעה מהמחיר הנמוך יותר שבעל משלם עבור קבר צמוד (80% לעומת 130% לאדם אחר).

4.         כאמור, מר אלבוים נציג המבקשת, לא חלק באופן ממשי על העובדות שפורטו על-ידי התובע. הוא טען בכנות ובהגינות במהלך הדיון, כי למעשה הקבוע בחוק אינו תואם את המציאות, והמדינה דורשת לבצע קבורה רוויה ולא קבורת שדה, על-מנת שבני זוג יוכלו לרכוש מקום מעל ולא לצד הנפטרים. הוא תיאר, כי בטרם הלוויה נשאל שכן או בן משפחה אם התובע יהיה מעוניין בחלקה הצמודה למנוחה, והתשובה היתה שלילית - אם כי הדגיש, כי האירוע אינו זכור לו לפרטים. בהמשך, ניסה ללכת לקראת התובע ככל יכולתו ולשכנעו בדבר היתרון הכלכלי שבקבורה מעל. עוד הזכיר, ואף ציין, כי לאחר 23 שנות עבודה, זוהי הפעם הראשונה שהוא נתקל באדם צעיר אשר לא מתכוון להתחיל בחיים חדשים ומבקש להיקבר לצד אשתו המנוחה.

5.         בכל מקרה, מר אלבוים הסכים והודה בכנות, כי מדיניות הנתבעת ונסיבות המקרה עומדות בניגוד לקבוע בחוק (עמ' 2 לפרוט' שורה 33). ואכן, בחוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], התשל"א - 1971, קובע סעיף 14א' כי:

"(א). מטרת סעיף זה לקבוע תעריפים לרכישת חלקת קבר בחיים, בבית עלמין שבו רשות מקומית, מועצה דתית או חברה קדישא מטפלת בקבורת נפטרים במסגרת מתן שירותי דם יהודיים.

...

(ד). תושב יהודי המבקש לרכוש חלקת קבר בחייו, סמוך לבן זוגו הקבור בבית העלמין בישוב מגוריו, ישלם סכום שלא יעלה על 80% מהתעריף המפורט בתוספת.

...

(ח). נפטר אדם והשאיר אחריו בני משפחה, לא תקבור החברה קדישא נפטרים אחרים בשתי חלקות צמודות במשך 90 ימים מיום קבורת הנפטר; בסעיף זה, 'בן משפחה' - תושב יהודי שהוא בן זוג, הורה, בן, בת, אח או אחות.

(ט). (1) פנה בן משפחה של נפטר, בתוך 45 ימים מיום קבורת הנפטר, בבקשה לרכוש חלקה צמודה בעבור עצמו, תדון החברה קדישא בבקשתו בתוך 21 ימים מיום הפניה ותודיע למבקש על החלטתה בתוך 7 ימים מיום קבלת ההחלטה;

       (2) לא הוגשה פניה כאמור בתוך 45 ימים, רשאית החברה קדישא לקבור בחלקה הצמודה כל נפטר..."

הרצון להסדיר את כל הקשור לחלקת קבר בחיים נעשה אך בשנת 2001 ו - 2008 במסגרת תיקונים 10א ו - 13, וכאמור, אין מחלוקת כי הנתבעת לא עמדה בהסדר הקבוע בחוק, כאשר עיננו הרואות כי לאחר 10 ימים בלבד נקבר אדם זר לצידה של המנוחה, אשת התובע.

6.         אין גם מחלוקת מצידו של נציג הנתבעת, כי יש מקום לפצות את התובע - אם כי הדגיש כי עשה ככל יכולתו לסייע לו ולמצוא סידור אשר ישביע את רצונו. כן העיר, כי המדובר בכספי ציבור אותם אינו יכול להציע לתובע, אך הנתבעת תקבל בהכנעה ותכבד כל פסק-דין של בית-משפט זה. ייאמר בהקשר זה, כי בהתחשב בנסיבות, הסכום אותו תובע התובע איננו מוגזם ואכן השתכנעתי כי הדבר גרם לו עוגמת נפש מרובה.

            לענין קיומו של אינטרס ממשי לתובע ולהכרה שנגרמה עוגמת נפש של ממש, ראו גם דבריו של כב' השופט (כתוארו אז) ריבלין בע"א 9486/00, וירג נגד המועצה הדתית כרמיאל, פורסם בפד"י נז(1) 565 (2003) בעמ' 571:

"...'קברו של אדם - הקבר והמצבה שעליו הם גם רשות היחיד וגם רשות הרבים'...הפן הפרטי, האישי של אחוזת הקבר הוא המצדיק הכרה באינטרס של אדם להיקבר לצד בן-זוגו שנפטר. יש לשאוף לכבד את רצונו ואת רגשותיו של אדם המבקש להיקבר לצד יקירו, ואת רצונם של בני משפחה הבאים לפקוד את קבריהם של בני-זוג, בכך שהקברים יהיו סמוכים זה לזה."

7.         הרובד השני של התביעה נוגע להתנהגות פוגענית מצידו של עובד הנתבעת, מר צרפתי, בחדר הטהרה ובמהלך הטקס. לענין זה העיד התובע שני עדים - חבר ובן משפחה, אשר לכאורה תמכו בטענותיו. מטעם הנתבעת העיד מר צרפתי עצמו, אשר הסביר את התנהגותו בחדר הטהרה ככזו אשר היתה בהתאם לנהלים, ולגבי הטקס חזר ואמר כי לא הוא ניהל אותו. בנושא זה, מצאתי את גירסתו של מר צרפתי כאמינה. נראה, כי התובע, חברו ובן משפחתו היו, מטבע הדברים, נסערים ביותר באותו היום, והם שחוו את התנהגותו של מר צרפתי - שהיתה על-פי הנהלים בטרם הלוייה - כהתנהגות פוגענית. כמו-כן, אני מקבלת את גירסתו, אותה הסביר ופירט, כי לא הוא ניהל את הטקס.

8.         לסיכום:

            מקבלת את תביעת התובע בחלקה המכריע, ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 15000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.